פרידה מצחי פישביין חברנו האהוב

0 No tags Permalink 0

צחי
אהוב. ליוויתי אותך שנים רבות, מקרוב ומרחוק, מאז נפגשנו לראשונה בכיתה ט-2 בבית
הספר התיכון “אורט טכניקום” בגבעתיים, שם חלמנו להיות אדריכלים. היית
נער יפה תואר, שובה לבבות. בפעם הראשונה בה ראיתיך עלה על פניך חיוך רחב, ועיני
התכלת שלך הצטרפו לצחוק החם שלך, שלא היתה בו טיפה של זיוף ולא נימה של מבוכה.
חשבתי על היום הזה אתמול, כשוורד סיפרה כמה אהבת את השיר “הנה באה
השמש”. כמו אותה השמש הטובה שבאה, הכנסת אור לחיינו, ולחיי משפחתי. אמא שלי
התאהבה בך מיד. ואני יודע כמה אהבת אותה. היית בן בית אצלנו. היית מלך הכיתה. מלח
הארץ. ברוך כשרונות, תלמיד מעולה. ידעתי שתצליח בכל אשר תפנה.

בתום
ימי התיכון נפגשנו שוב בקורס הטייס בבסיס חיל האוויר בחצרים. התגייסתי מחזור
אחריך. אסרו עלינו לדבר עם חניכי הקורס, אבל כשהבחנת בי רמזת לי להתגנב אל מאחורי
אחד הבניינים והסברתי לי מה עלי לעשות, איך להתנהג, מה לאמר ומה לא לעשות בשום
פנים ואופן. הנוהג הזה הפך אצלך להרגל וכך נהגת גם עם גילה אשתי ועם ילדיי, וכשגדלו
הגעת גם אל בני ובנות הזוג שלהם, ובכלל – אין חבר בעולם שיכול היה להמלט מעיניך
הבוחנות, מדאגה עד לפרטי פרטים – ותמיד מחמיא, מעודד, ומשבח ומציין מה יש לשפר.
אינני זוכר חבר אחד שלא ראה בך חבר בלב ובנפש. לימים, הפכת לטייס קרב והתמונות שבסלון
ביתך הן עדות לכך שאהבת כל רגע בו שירתת בחיל האוויר אהבה עזה. אפילו שיתפת את
חבריך בכאב הפרידה ממטוס הסקיהוק שהוצא לאחרונה משירות.

ליווינו
אותך כיזם וכמנהל חברת אופיס דיפו, שמשרדה הראשון נמצא לא רחוק מכאן, סמוך אל מקום
מנוחתך. בנית חברה לתפארת, שסיפקה פרנסה לאלפי אנשים בישראל. הייתי גאה להמנות על
חבריך, ושמחתי על הפרק החדש בחייך בו הקדשת מיכולותיך ומנסיונך לשירות ציבורי. כל
מה שעשית בא מעומק הלב השלם, באמונה, בנחישות, וללא פחד. אצלך הכל היה אפשרי, ושום
דבר לא היה מובן מאליו.

אך
יותר מכל, היית חבר נפלא, חבר למופת, מהבודדים שהיו לי אי פעם. חברות שנמשכה למעלה
מארבעים שנה. זמן שמספיק לחצות מדבר, ולגדל דור חדש. דאגת לחבר בין חבריך הרבים
והקרובים שנמצאים כאן היום, אחד לאחד. היית אדריכל של אנשים שמקים ובונה חברויות
מוצקות. בספר קוהלת, פרק ד’ נאמר: “טובים השניים מן האחד, והחוט המשולש לא
יקרע”.
לי היית תמיד בבחינת “טובים השניים”, ולנו, לחבריך ולבני
משפחותיהם, היית החוט המשולש, שלא ייקרע.

עמוק
הצער וגדול הכאב בליבנו עת עלינו להפרד ממך חבר יקר, נדיר ואהוב כמוך. היית מלא
תוכניות כרימון. מותך הפתאומי, הבלתי צפוי, נפל עלינו כמו רעם ביום בהיר, זעזע את
כולנו עד היסוד, מותיר אותנו המומים וכואבים. ככל שנוקפות השעות, גילה ואני איננו
יודעים את נפשנו, וחושבים עד כמה אהבנו אותך, וכמה עזים הגעגועים הממלאים את החלל
שהותרת בליבנו. נוח בשלום חבר יקר ואהוב. חברות חד פעמית שכזו אינה מובנת מאליה,
והיא נצורה בליבנו. אני מקווה שהיינו ראויים לך.

Comments are closed.

Social Media Auto Publish Powered By : XYZScripts.com